החלטה בתיק בש"פ 9512/03

           העורר הוא אחד משישה נאשמים שהועמדו לדין יחדיו בשל סדרת פרשיות אישום שעניינן בעבירות סחר בנשים לעיסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות, זיוף וכליאת שווא. כן מואשם העורר בעבירות אינוס ומעשה סדום בנסיבות של אינוס, שלפי הנטען בוצעו על-ידו כלפי אחת הנשים המתלוננות. לבקשת המאשימה הורה בית-המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום בירור משפטו.

           בעררו על החלטה זו טען הסניגור, כי הראיות המצויות נגד העורר אינן מצדיקות את מעצרו. בהחלטת בית-המשפט המחוזי נסקרו הראיות שבידי המאשימה. עולה מהן כי שלוש מן הנשים, שלפי הנטען נמנו עם קורבנותיו של העורר, הפלילו את העורר בעדויותיהן וכן בעימותים שהתקיימו בינן לבינו. לא למותר להוסיף, כי גם באמרות שמסרו מי משותפיו לעבירות של העורר, שהואשמו ביחד עמו, נכללה התייחסות לחלקו היותר משמעותי של העורר בביצוע העבירות.

           הסניגור לא חלק על קיומן של ראיות כאמור. עם זאת קיווה לשכנעני, כי העורר נפל קורבן לעלילת שווא, שהעלילה עליו אחת מרינה אלטשולר, שלפי טענתו היא אשר הדיחה את הנשים המתלוננות למסור תלונות כזב על העורר. בנתונים שהציג בפניי אין משום ראיה שבכוחה לערער, מעיקרא, את אמינות העדויות שמסרו הנשים המתלוננות נגד העורר.

           הסניגור טען, כי במקרהו של העורר ראוי היה לבית-המשפט המחוזי להסתפק בחלופת מעצר. גם טענה זו דינה להידחות. ההתרשמות העולה מחומר הראיות היא, כי חלקו של העורר בביצוע עבירות הסחר בנשים לעיסוק בזנות לא היה קטן - ואפשר שאף היה גדול - מחלקיהם של אחרים שהואשמו ביחד עמו ושלגביהם נמצא כי דינם להיעצר עד תום ההליכים (ראו: בשפ"ים 4468/03, 3357/03 ו-9630/03). דינו של העורר איננו יכול להיות שונה, והטעמים שעל יסודם הורה בית-המשפט לעצור את הנאשמים האחרים מחייבים גם את מעצרו.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"ח בחשון תשס"ד (23.11.03).

                                                                                                    ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: